ברצוני לשתף אתכם כיצד הגעתי לרעיון להקים את ''דילוגים''. במהלך שנות עבודתי כגננת מוסמכת גן עירוני לגילאי 4-6 הייתי עדה לקשיים רבים ומשנה לשנה הדיווחים על קשיים עלו מאוד. את הילדים "הבולטים" ניתן לגלות מיד אך מה עם השקטים מדי? אליהם בדרך כלל לא מתיחסים ויש מה לעשות.

הפניתי הורים רבים לטיפול אך לצערי היו הורים שטענו: "גם אני הייתי כזה" או "הוא עוד קטן אני בטוח שהקושי יעלם".

היה לי חשוב לדעת אם אני יכולה לסייע לילדים אלו בעצמי במסגרת הגן, לפני 15 שנה נחשפתי לגישה הנוירו-התפתחותית ויצאתי ללימודים מעמיקים שנתנו לי תשובות ברורות להתנהגויות וקשיים שראו עיניי. אז הבנתי שארגז הכלים שרכשתי יכול לעזור לעוד הרבה ילדים.